חנוכה הוכתר כבר מזמן כחג הצגות הילדים, וככזה הוא "ה"חג שמחבר בין שני הכובעים שלי - אמא, ומשווקת הצגות ילדים.
אני משתדלת לברור בקפידה את אירועי התרבות אליהם תיחשף הקטנה, ולמרות שהייתי שמחה אם היתה מראה עניין במופעים איכותיים ברמה גבוהה כמו בלט, אני נאלצת להתאים לרצונותיה ולטעמה למצוא את עמק השווה - היא נהנית ואני לא סובלת.
את כל המופעים שאני משווקת היא כמובן כבר ראתה, לא פעם ולא פעמיים, ולכן בחנוכה אני מחפשת משהו אחר וייחודי לחג שגם לא ישאיר בור עמוק מדי בכיס (גם למישהי כמוני שמכירה את כל ההנחות, חנוכה עדיין יקר מהממוצע במהלך השנה).
בשנתיים האחרונות הצלחתי לרכוש כרטיסים לפנטזיה במבצעי רמי לוי, מבצעים שיצרו אצלי ניגוד אינטרסים רציני בין שני הכובעים - כאמא אני מחפשת כיצד לחסוך, ומצב המפיקים, מכירת הכרטיסים ב-19.90 זעזעה מאוד את שוק הצגות הילדים והוא עדיין מתקשה להתאושש ולחזור לעצמו,
השנה רמי לוי חבר להפקת גיבורי האור ומראש ויתרנו על העניין, אצל הקטנה לא נצפה עניין מיוחד בהצגה ובשחקנים בהפקות הקודמות שנטחנו עד דק בערוץ הקיץ של הצגות הילדים.
מהפסטיגל ואחיו הקטן - מותק אני משתדלת להימנע מטעמים שונים, ולכן הבחירה שלי השנה היתה ב"צלילי המוסיקה", הזמנתי כרטיסים והחלטתי שנסתפק בזה.
ואז הגיעה חברה והוסיפה לרפרטואר שלנו את "המכבים".
ל"צלילי המוסיקה" הזמנו את סבא וסבתא להצטרף. ההצגה התקיימה באולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב. כמו כל אולם שמכבד את עצמו ואת השחקנים, אסור היה להכניס מזון לאולם, דבר שאני באופן עקרוני די מתנגדת לו - הילדים באים לראות הצגה ולא לפיקניק. ההרגשה הכללית היתה מכובדת ומכבדת.
ההצגה היתה מוצלחת, אניה בוקשטיין מקסימה כמריה, אמנם קצת חלושה וצרודה כנראה מעייפות או מחלה, אבל את השירים בלייב הצליחה לבצע בצורה מושלמת.
שני שחקנים חלשים קצת בנוכחות הבימתית שלהם בתפקידי הקפטן והאלמנה העליזה לא פגמו בהנאה מהווקאליות הנפלאה של הקורוס וממשחקם המשובח של הילדים (תלמידי תלמה ילין לפי התכניה).
הסבים נהנו מאוד, הילדה קצת התעייפה פה ושם גם בגלל האורך וגם בגלל השעה המאוחרת והיתה קצת מאוכזבת כשגילתה שרוני דלומי מופיעה בתוכניה אך בגלל אילוצי חנוכה הוחלפה, לבסוף סיכמה את החוויה ב"כייף".
יומיים אחרי שמנו פעמינו לאולם טוטו בחולון לצפות בהצגה "המכבים".
לאחר שנתיים של צפיה בהצגות פנטזיה בכיכובה של רינת, היו ציפיות מסוימות שלצערי ההפקה הזו לא עמדה בהם.
זה התחיל מקיום הצגה באולם ספורט, הסאונד היה נוראי, מוגבר בצורה איומה בכדי להתגבר על הגודל והאקוסטיקה של האולם וזה גבה מחיר גבוה מאוד באיכות.
ההצגה דלה למדי מבחינה עלילתית. גם התלבושות הססגוניות, האנימציה היפה ברקע והכוריאוגרפיה המוצלחת לא הספיקו למלא את החלל הזה.
רוב השירים היו בינוניים למדי ולא קליטים בעליל (אולי אחרי שנצפה בדיוידי מספר פעמים נצליח להתחבר).
רינת גבאי היתה סבירה, ליבי רן ואסף הרץ אנמיים מאוד, קרן האור היחידה בהצגה היו צביקה הדר ודנה פרידר בהופעה מצויינת ומצחיקה שהפכו את כל הסבל הכולל לקצת פחות נורא.
הדבר הגרוע ביותר מבחינתי - מסחטת הכסף שעבדה ללא לאות מהרגע שנכנסו למתחם ועד הרגע שיצאנו. בנות עשרה נושאות סלסלות עמוסות במרצ'נדייז רדפו אחרינו מהרגע שנכנסו למתחם האולם. הכרוז הודיע ללא הפסקה על מגוון האפשרות לרכוש שטויות במחירים מופקעים. ואם לא השתכנענו, מהרגע שישבנו במקומותינו הכרוז בתוך האולם ניסה ללא הרף לשכנע את ההורים האומללים לרכוש תיק המכבים עם כל האביזרים הנלווים רק ב-50 ש"ח, כל מה שצריך הוא להניף את היד והדיילת תגיע ישירות אליך למקום הישיבה (ואם תרצה, אולי אפילו אליך הביתה אם עוד לא השתכנעת). וזה המשיך ללא הפסקה גם בהפסקה...
עוד לפני תחילת ההצגה כבר שידלו את ההורים ואת הילדים להתכונן לחג פורים ולרכוש כרטיסים להצגה "מגילת אסתר", כנראה כדי שיוכלו שם להמשיך ולשכנע אותם לרכוש את שאריות המרצ'נדייז שישארו מחנוכה.
אז סלחי לי רינת גבאי, נראה לי שלהצגות הבאות שלך אנחנו כבר לא נגיע, כי זה בסדר שלפעמים הצגה לא קולעת לטעמם של כולם, אבל תחושת הגועל מהניסיונות הברוטליים למכירת המוצרים עדיין לא עזבה אותי גם יומיים אחרי. כבר ראיתי הרבה הצגות ומופעי חנוכה וזו הפעם הראשונה שהרגשתי הטרדה בלתי פוסקת.
שיהיה לנו המשך חג אורים שמח.
אני משתדלת לברור בקפידה את אירועי התרבות אליהם תיחשף הקטנה, ולמרות שהייתי שמחה אם היתה מראה עניין במופעים איכותיים ברמה גבוהה כמו בלט, אני נאלצת להתאים לרצונותיה ולטעמה למצוא את עמק השווה - היא נהנית ואני לא סובלת.
את כל המופעים שאני משווקת היא כמובן כבר ראתה, לא פעם ולא פעמיים, ולכן בחנוכה אני מחפשת משהו אחר וייחודי לחג שגם לא ישאיר בור עמוק מדי בכיס (גם למישהי כמוני שמכירה את כל ההנחות, חנוכה עדיין יקר מהממוצע במהלך השנה).
בשנתיים האחרונות הצלחתי לרכוש כרטיסים לפנטזיה במבצעי רמי לוי, מבצעים שיצרו אצלי ניגוד אינטרסים רציני בין שני הכובעים - כאמא אני מחפשת כיצד לחסוך, ומצב המפיקים, מכירת הכרטיסים ב-19.90 זעזעה מאוד את שוק הצגות הילדים והוא עדיין מתקשה להתאושש ולחזור לעצמו,
השנה רמי לוי חבר להפקת גיבורי האור ומראש ויתרנו על העניין, אצל הקטנה לא נצפה עניין מיוחד בהצגה ובשחקנים בהפקות הקודמות שנטחנו עד דק בערוץ הקיץ של הצגות הילדים.
ואז הגיעה חברה והוסיפה לרפרטואר שלנו את "המכבים".
ל"צלילי המוסיקה" הזמנו את סבא וסבתא להצטרף. ההצגה התקיימה באולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב. כמו כל אולם שמכבד את עצמו ואת השחקנים, אסור היה להכניס מזון לאולם, דבר שאני באופן עקרוני די מתנגדת לו - הילדים באים לראות הצגה ולא לפיקניק. ההרגשה הכללית היתה מכובדת ומכבדת.
ההצגה היתה מוצלחת, אניה בוקשטיין מקסימה כמריה, אמנם קצת חלושה וצרודה כנראה מעייפות או מחלה, אבל את השירים בלייב הצליחה לבצע בצורה מושלמת.
שני שחקנים חלשים קצת בנוכחות הבימתית שלהם בתפקידי הקפטן והאלמנה העליזה לא פגמו בהנאה מהווקאליות הנפלאה של הקורוס וממשחקם המשובח של הילדים (תלמידי תלמה ילין לפי התכניה).
הסבים נהנו מאוד, הילדה קצת התעייפה פה ושם גם בגלל האורך וגם בגלל השעה המאוחרת והיתה קצת מאוכזבת כשגילתה שרוני דלומי מופיעה בתוכניה אך בגלל אילוצי חנוכה הוחלפה, לבסוף סיכמה את החוויה ב"כייף".
יומיים אחרי שמנו פעמינו לאולם טוטו בחולון לצפות בהצגה "המכבים".
לאחר שנתיים של צפיה בהצגות פנטזיה בכיכובה של רינת, היו ציפיות מסוימות שלצערי ההפקה הזו לא עמדה בהם.
זה התחיל מקיום הצגה באולם ספורט, הסאונד היה נוראי, מוגבר בצורה איומה בכדי להתגבר על הגודל והאקוסטיקה של האולם וזה גבה מחיר גבוה מאוד באיכות.
ההצגה דלה למדי מבחינה עלילתית. גם התלבושות הססגוניות, האנימציה היפה ברקע והכוריאוגרפיה המוצלחת לא הספיקו למלא את החלל הזה.
רוב השירים היו בינוניים למדי ולא קליטים בעליל (אולי אחרי שנצפה בדיוידי מספר פעמים נצליח להתחבר).רינת גבאי היתה סבירה, ליבי רן ואסף הרץ אנמיים מאוד, קרן האור היחידה בהצגה היו צביקה הדר ודנה פרידר בהופעה מצויינת ומצחיקה שהפכו את כל הסבל הכולל לקצת פחות נורא.
הדבר הגרוע ביותר מבחינתי - מסחטת הכסף שעבדה ללא לאות מהרגע שנכנסו למתחם ועד הרגע שיצאנו. בנות עשרה נושאות סלסלות עמוסות במרצ'נדייז רדפו אחרינו מהרגע שנכנסו למתחם האולם. הכרוז הודיע ללא הפסקה על מגוון האפשרות לרכוש שטויות במחירים מופקעים. ואם לא השתכנענו, מהרגע שישבנו במקומותינו הכרוז בתוך האולם ניסה ללא הרף לשכנע את ההורים האומללים לרכוש תיק המכבים עם כל האביזרים הנלווים רק ב-50 ש"ח, כל מה שצריך הוא להניף את היד והדיילת תגיע ישירות אליך למקום הישיבה (ואם תרצה, אולי אפילו אליך הביתה אם עוד לא השתכנעת). וזה המשיך ללא הפסקה גם בהפסקה...עוד לפני תחילת ההצגה כבר שידלו את ההורים ואת הילדים להתכונן לחג פורים ולרכוש כרטיסים להצגה "מגילת אסתר", כנראה כדי שיוכלו שם להמשיך ולשכנע אותם לרכוש את שאריות המרצ'נדייז שישארו מחנוכה.
אז סלחי לי רינת גבאי, נראה לי שלהצגות הבאות שלך אנחנו כבר לא נגיע, כי זה בסדר שלפעמים הצגה לא קולעת לטעמם של כולם, אבל תחושת הגועל מהניסיונות הברוטליים למכירת המוצרים עדיין לא עזבה אותי גם יומיים אחרי. כבר ראיתי הרבה הצגות ומופעי חנוכה וזו הפעם הראשונה שהרגשתי הטרדה בלתי פוסקת.
שיהיה לנו המשך חג אורים שמח.
