יש דברים שאנחנו יודעים על הילדות שלנו רק מהסיפורים אבל אנחנו בהחלט מרגישים כאילו אנחנו באמת זוכרים אותם.
אחד מסיפורי הילדות עלי הוא שהספר האהוב עלי היה "איה פלוטו" ושאפילו ידעתי לדקלם אותו.
כשלקחתי את הספר לידי להקריא אותו לביתי, הזכרונות של הסיפור על הכלבלב המתוק מקיבוץ מגידו שיצא להכיר את העולם, העלו בי שוב את האהבה לספר, ואפילו חלקים ממנו הצלחתי לדקלם.
אז איך לוקחים סיפור קצר וחינני והופכים אותו להצגה צבעונית, שמחה, נוגעת ללב הילדים ומשאירה חיוך על פני ההורים?
תשאלו את שיראל אשרוב שקיבלה לידיה את הפרוייקט הזה מבית ההפקות הותיק של עזריאל אשרוב הפקות והוציאה מתחת ידיה פנינה זוהרת.
כבר ראיתי בעבר מספר הצגות המבוססות על ספרי ילדים ולא כולם הצליחו להחזיק מים.
"איה פלוטו" לקחה כל דמות ודמות ונתנה לה את כל הבמה, ואף שזרה דמויות נוספות מלאות חן והומור.
הסצינה של הצפרדעים היתה מבדרת ואת עליתן לבמה ליוותה המוסיקה של הצפרדע המשוגעת (זוכרים?), שיחות הקווה קווה שלהן היו מצחיקות והנאמבר המוסיקלי שלהן מקפיץ ומהנה.
דמות העורב שנוספה להצגה, נראתה כאילו היא עמוד מתוך הספר ששכחו לצרף לו, ושירו של העורב היה פשוט ערב לאוזן.
גם הגחליליות בתלבושות המרהיבות והאפקטים של הסאונד שהוסיפו להן מסתורין נראו בהחלט שייכות לעלילה המקורית.
ישבתי בהצגה עם 4 ילדות בגילאי 3-6, וכולן היו מהופנטות. ואפילו אבא אחד שישב לידי נהנה יותר מהבן שלו.
תעשו לעצמכם טוב, וקחו הילדים להכיר את פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו.
ציון לשבח לצוות השחקנים, בשלב מסוים אפילו לא הייתי בטוחה מי נהנה יותר - הם או הקהל, ובמיוחד לשחקן הראשי (אוריה רון) שאחרי כל נפילה שלו פצח בצחוק מתגלגל שהנמיך את רף החרדה של הקטנטנים.
אחד מסיפורי הילדות עלי הוא שהספר האהוב עלי היה "איה פלוטו" ושאפילו ידעתי לדקלם אותו.
כשלקחתי את הספר לידי להקריא אותו לביתי, הזכרונות של הסיפור על הכלבלב המתוק מקיבוץ מגידו שיצא להכיר את העולם, העלו בי שוב את האהבה לספר, ואפילו חלקים ממנו הצלחתי לדקלם.
- פְּלוּטוֹ כְּלַבְלַב מִקִבּוּץ מְגִדּוֹ,
- יֵשׁ לוֹ הַכֹּל: מָרָק וָעֶצֶם.
- זֶה טוֹב וְיָפֶה. אֲבָל, בְּעֶצֶם,
- נִמְאַס לוֹ לָשֶׁבֶת כָּךְ לְבַדּוֹ.
אז איך לוקחים סיפור קצר וחינני והופכים אותו להצגה צבעונית, שמחה, נוגעת ללב הילדים ומשאירה חיוך על פני ההורים?
תשאלו את שיראל אשרוב שקיבלה לידיה את הפרוייקט הזה מבית ההפקות הותיק של עזריאל אשרוב הפקות והוציאה מתחת ידיה פנינה זוהרת.
כבר ראיתי בעבר מספר הצגות המבוססות על ספרי ילדים ולא כולם הצליחו להחזיק מים.
"איה פלוטו" לקחה כל דמות ודמות ונתנה לה את כל הבמה, ואף שזרה דמויות נוספות מלאות חן והומור.
הסצינה של הצפרדעים היתה מבדרת ואת עליתן לבמה ליוותה המוסיקה של הצפרדע המשוגעת (זוכרים?), שיחות הקווה קווה שלהן היו מצחיקות והנאמבר המוסיקלי שלהן מקפיץ ומהנה.
דמות העורב שנוספה להצגה, נראתה כאילו היא עמוד מתוך הספר ששכחו לצרף לו, ושירו של העורב היה פשוט ערב לאוזן.
גם הגחליליות בתלבושות המרהיבות והאפקטים של הסאונד שהוסיפו להן מסתורין נראו בהחלט שייכות לעלילה המקורית.
ישבתי בהצגה עם 4 ילדות בגילאי 3-6, וכולן היו מהופנטות. ואפילו אבא אחד שישב לידי נהנה יותר מהבן שלו.
תעשו לעצמכם טוב, וקחו הילדים להכיר את פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו.
ציון לשבח לצוות השחקנים, בשלב מסוים אפילו לא הייתי בטוחה מי נהנה יותר - הם או הקהל, ובמיוחד לשחקן הראשי (אוריה רון) שאחרי כל נפילה שלו פצח בצחוק מתגלגל שהנמיך את רף החרדה של הקטנטנים.
