"כל הימים, כל הימים
חולמת אני על כובע קסמים.
כובע קטן, מקושט נוצה,
העושה כל מה שאני רוצה"
כתבה לאה גולדברג
אז עד שאמצא איפה קונים כובע שכזה, אני משתדלת להגשים בעצמי חלק מהמשאלות.
חנוכה. שבת אחר הצהריים. "כובע הקסמים" (הידוע גם כ"ניסים ונפלאות")
בית החייל תל אביב.
הסיבה הראשונה שמשכה אותי להצגה היא מיקי קם (סליחה לאה..) - אחת השחקניות/זמרות/בדרניות הטובות ביותר שראיתי, ובכל הפעמים שראיתי אותה מופיעה התמוגגתי מעונג.
הסיפור על לאה גולדברג שמתחברת עם הילדים בשכונה, עוזרת להם לגשר בינם לבין עצמם ובינם לבין ההורים, וביחד עם הקוף "נפלאות" שאומץ על ידם מקימים קרקס גדול מתלבש על מיקי כמו כפפה על היד, ודמותה הטמירה מביאה רוך ושלווה בקאסט הילדים התזזיתי.
הסיבה השניה היתה כמובן לאה גולדברג. איכות לא מפחידה אותי, להפך. ובהשוואה להצגות שבהן צפינו בשנים האחרונות, הצגה זו אכן נכנסת לקטגוריה האיכותית.מבחר השירים היה מעניין מאוד, ההצגה לא היתה עמוסה לעייפה בשירים. "פזמון ליקינתון" תמיד מענג, והשיר "קשת בענן" (שלא ידעתי שנכתב ע"י המשוררת והושר באיזה פסטיבל ילדים בשנת 1974) היה מפתיע ומרענן.
כל התכנים חינוכיים כיאה להפקה של התיאטרון הארצי לילדים ונוער - וזה תמיד מבורך.התפאורה היפיפה שפתחה את ההצגה, ושהפכה מפנים לחוץ וחוזר חלילה, הפכה לקראת סיום ההצגה לאוהל קרקס כבמגע קסם, והאווירה השכונתית הפכה בין רגע לשואו קרקסי צבעוני. עבודה מצויינת כרגיל של בתיה סגל ומיכאל פיק.
הילדות הגדולות (6.5 ו - 5) נהנו מאוד.הקטנה (אוטוטו 3) קצת פחדה בהתחלה, אבל בסוף נשארה לצפות
ההורים... זה מתחלק, חלק נהנו, חלק לא, חלק ככה ככה, וסבתא אחת קצת התלוננה על רמת הווליום, אבל בהחלט יצאה מרוצה.
אז תורידו ווליום, ותמשיכו עם ההצגה גם אחרי חנוכה.
הקהל יודה לכם.
לטעמי האישי - מיקי קם עושה ניסים ונפלאות ללאה גולדברג.
