שבת בבוקר (כן, יום יפה...),
הורים וילדים ממלאים פאב אפלולי ברמת החיל (כן, זאפה...),
המקום הולך ומתמלא, המלצריות אצות רצות בין השולחנות, המנות מוגשות במהירות (כן, במחיר מופרז...)
וכולם מחכים למתי, או בעצם למתי'לה - מתי כספי לילדים.
את מתי ואת המוסיקה שלו אני אוהבת כבר שנים רבות, היו לי קסטות ותקליטים שלו, הלכתי להרבה מאוד הופעות, ואפילו בתקופה מסויימת פרטתי על הגיטרה את השירים שלו מתוך ספרי התווים שהוציא.
וכמובן ישנו המשפט הכי מתי כספי שהופיע על כריכת אחד הספרים וצרוב לי בזכרון:
"לא אומרים לצ'יפס על האש - נו..." (לא בטוחה שהציטוט מדוייק, עם מתי הסליחה).
אז כן, אחרי מספר רב של שנים שלא נפגשנו באופן אישי, קצת התרגשתי לראות שוב את מתי ועוד ביחד עם הצאצאית הקטנה.
מתי כמו מתי, יושב לבדו על הבמה הקטנה בפנים חתומות שרק מדי פעם אם מסתכלים ממש טוב אפשר לראות איזה חיוכון מנסה להתגנב ללא הצלחה.
מתי שט בין פסנתר הכנף (לידיעת המארגנים, הכנף מסתירה את מסך הוידאו שמאחוריה ליושבים בחלק השמאלי של הבמה) לבין הגיטרה, בין שיר לבין סיפור הומוריסטי בגובה העיניים של הילדים המלווה בתמונות, ומביא לקהל המתענג את מיטב שיריו.
אמנם הובטח לנו מופע של "קצת פחות משעה וחצי" כדברי הקופאית בזאפה, אבל בפועל המופע היה בדיוק 50 דקות וזה קצת הרבה פחות משעה וחצי.
ואולי טוב שכך, כי חצי השעה הראשונה היתה נפלאה והילדים התרגשו נהנו ושרו את "ילדותי השניה", "כלבלב הו בידי בם בם", "אחותי הקטנה", "שביל באמצע שביל בצד" ועוד כמה. ומתי אפילו הצליח להפעיל בהומור רב (ובפנים חתומות כמובן) את הקהל בעזרה בשיר "נח".
אחר כך הגיעו שירים שקצת פחות מוכרים לילדים, הסיפורים קצת יותר התארכו והסבלנות אזלה. מה גם שצורת הישיבה סביב שולחנות מאפשרת יציאה מהירה מריכוז.
לסיכום - אני נהנתי מכל רגע של מתי על הבמה, וחשבתי שהוא צוחק כשהודיע שהוא עצלן ולכן ההדרן הוא חלק מההופעה. הייתי שמחה עד מאוד להשאר לעוד 50 דקות של הופעה לפחות.
בשביל הילדים - זה היה די והותר ברגע שמיצו את השירים שהם מכירים, חבל ש"נחליאלי" לא נכלל ברפרטואר.
עבור הופעה של 50 דקות בלבד, במקום ובשעה שמחייבים מכורח הנסיבות הזמנת מזון ומשקאות במחירים מופרזים - 80 ש"ח לכרטיס זה מחיר לא זול.
בהחלט בילוי שצריך להשקל היטב מבחינה כלכלית.
הורים וילדים ממלאים פאב אפלולי ברמת החיל (כן, זאפה...),
המקום הולך ומתמלא, המלצריות אצות רצות בין השולחנות, המנות מוגשות במהירות (כן, במחיר מופרז...)
וכולם מחכים למתי, או בעצם למתי'לה - מתי כספי לילדים.
את מתי ואת המוסיקה שלו אני אוהבת כבר שנים רבות, היו לי קסטות ותקליטים שלו, הלכתי להרבה מאוד הופעות, ואפילו בתקופה מסויימת פרטתי על הגיטרה את השירים שלו מתוך ספרי התווים שהוציא.
וכמובן ישנו המשפט הכי מתי כספי שהופיע על כריכת אחד הספרים וצרוב לי בזכרון:
"לא אומרים לצ'יפס על האש - נו..." (לא בטוחה שהציטוט מדוייק, עם מתי הסליחה).
אז כן, אחרי מספר רב של שנים שלא נפגשנו באופן אישי, קצת התרגשתי לראות שוב את מתי ועוד ביחד עם הצאצאית הקטנה.
מתי כמו מתי, יושב לבדו על הבמה הקטנה בפנים חתומות שרק מדי פעם אם מסתכלים ממש טוב אפשר לראות איזה חיוכון מנסה להתגנב ללא הצלחה.מתי שט בין פסנתר הכנף (לידיעת המארגנים, הכנף מסתירה את מסך הוידאו שמאחוריה ליושבים בחלק השמאלי של הבמה) לבין הגיטרה, בין שיר לבין סיפור הומוריסטי בגובה העיניים של הילדים המלווה בתמונות, ומביא לקהל המתענג את מיטב שיריו.
אמנם הובטח לנו מופע של "קצת פחות משעה וחצי" כדברי הקופאית בזאפה, אבל בפועל המופע היה בדיוק 50 דקות וזה קצת הרבה פחות משעה וחצי.
ואולי טוב שכך, כי חצי השעה הראשונה היתה נפלאה והילדים התרגשו נהנו ושרו את "ילדותי השניה", "כלבלב הו בידי בם בם", "אחותי הקטנה", "שביל באמצע שביל בצד" ועוד כמה. ומתי אפילו הצליח להפעיל בהומור רב (ובפנים חתומות כמובן) את הקהל בעזרה בשיר "נח".אחר כך הגיעו שירים שקצת פחות מוכרים לילדים, הסיפורים קצת יותר התארכו והסבלנות אזלה. מה גם שצורת הישיבה סביב שולחנות מאפשרת יציאה מהירה מריכוז.
לסיכום - אני נהנתי מכל רגע של מתי על הבמה, וחשבתי שהוא צוחק כשהודיע שהוא עצלן ולכן ההדרן הוא חלק מההופעה. הייתי שמחה עד מאוד להשאר לעוד 50 דקות של הופעה לפחות.
בשביל הילדים - זה היה די והותר ברגע שמיצו את השירים שהם מכירים, חבל ש"נחליאלי" לא נכלל ברפרטואר.
עבור הופעה של 50 דקות בלבד, במקום ובשעה שמחייבים מכורח הנסיבות הזמנת מזון ומשקאות במחירים מופרזים - 80 ש"ח לכרטיס זה מחיר לא זול.
בהחלט בילוי שצריך להשקל היטב מבחינה כלכלית.
