יש כל מיני רגעים בחיים שלנו שאנחנו מרגישים כאילו הכניסו אותנו למנהרת הזמן ושלחו אותנו כמה שנים אחורה.
מנהרת הזמן שלי שלחה אותי בערך 30 שנה אחורה.
מגרש כדורגל, שעת ערב קצת מאוחרת, כמה מופעי חימום..
(המוצלח מביניהם לטעמי - ליאור קקון, ילדה בת 15 עם קול מצויין נראה לי שעוד ישמעו עליה... רק טיפ קטן לאבא.. אם אתה רוצה לנהל את המופע תעמוד מאחורי הקלעים, אתה עושה פדיחות.)
והמופע המרכזי - עילי בוטנר וילדי החוץ (אדר גולד ואוהד שרגאי)
טוב, כנראה שלבד לא הייתי הולכת, ובטח הייתי מתקשה למצוא לי שותפה או שותף בגילי לבילוי ב"עיר הנוער" של חדרה, אז אימצתי בת של חברה בתחילת שנות הנערות שלה שמאוד מאוד שמחה והלכנו לשמוח לנו ביחד.
למרות המצב הביטחוני, ובצל החששות הכבדים אפילו שאצלנו יחסית רגוע למדי, אזרתי אומץ לקחת אחריות גם על ילדה שהיא לא שלי בשביל בילוי שהסתמן שווה ביותר.
בראש ובראשונה שימח אותנו מזג האויר שהיה מאוד אדיב אלינו והוריד את אחוזי הלחות והגביר את הרוח הנעימה וחסך מאיתנו את הרגשת הדביקות המוכרת בערבי יולי אוגוסט.
בנוסף לזה, אמנם לצערם של המארגנים, אבל לשמחת כל האמיצים שהגיעו (ואלה שההורים שלהם הרשו להם) לא היה קהל רב מדי, בהחלט ההפך מעמוס, וכך כרטיס כניסה בשווי 30 ש"ח הקנה לנו מקום VIP מיוחד בקדמת הבמה (וגם לכל מי שרצה).
היה ניכר על פני ילדי החוץ שדי משעשע אותם להופיע מול קהל כל כך דליל (עילי בוטנר שמר על פוקר פייס לאורך כל המופע) ושמחתי מאוד כשהמופע נמשך למעלה משעה.
את אוהד שרגאי ואדר גולד חיבבתי מאוד עוד בימי כוכב נולד, כשעדיין היה עניין בחלק מהמתמודדים גם אם לא הצליחו להגיע למקום הראשון. וכמו שכבר כתבו באין ספור כתבות, לא תמיד הזכייה היא הקובעת את המשך הקריירה.
עילי בוטנר, יוצר מוכשר מאוד החתום על הרבה דברים יפים יצר גם כאן שילוב מרתק בין מילים לחנים וקולות מצויינים.
המופע קולח, בועט ונושך, הלהיטים מתנגנים בזה אחר זה, והנחת המלחמה שלנו היתה שגם אם תשמע אזעקה אין סיכוי שנוכל לשמוע אותה.
באופן אישי חסרו לי קצת פלירטוטים עם הקהל בין השירים, שהרי לשם כך התכנסנו, את השירים אפשר לשמוע בדיסק, אבל מי אני... הנוער נראה מאושר עד אין קץ וזה מה שחשוב.
בשעה 23:00 הגיע למקום שוטר ואכף את חוקי העזר העירוניים בכך שהורה על סגירת המופע לאלתר.
חבל שמארגני האירוע - העירייה, לא בדקו קודם לכן מה קבעו בעצמם וסינכרנו את לו"ז ההופעות בצורה שהמופע יסתיים בצורה מכובדת.
ברגע זה, עילי בוטנר השיל את פרצוף הפוקר ושאל בפנים תמימות "מה אתם רוצים? שירה בציבור?"
התשובה היתה ברורה. השלושה התיישבו בקדמת הבמה, ללא מיקרופונים עם גיטרה שקטה ושרו ביחד עם כולם את "שווים".
זה היה רגע מרגש ואנושי, וכולם הלכו הביתה בהרגשה שהם מאוד מאוד שווים.
אז תודה לכם - עילי בוטנר, אדר גולד, אוהד שרגאי על שנתתים לי שעה קלה להרגיש שוב כמו נוער, להנות ממוסיקה טובה ומשובחת, ומבטיחה לנסות להגיע שוב בהזדמנות לחוות בפלא הזה.
זה קאבר מגניב, את המקור חפשו בעצמכם...
מנהרת הזמן שלי שלחה אותי בערך 30 שנה אחורה.
מגרש כדורגל, שעת ערב קצת מאוחרת, כמה מופעי חימום..
(המוצלח מביניהם לטעמי - ליאור קקון, ילדה בת 15 עם קול מצויין נראה לי שעוד ישמעו עליה... רק טיפ קטן לאבא.. אם אתה רוצה לנהל את המופע תעמוד מאחורי הקלעים, אתה עושה פדיחות.)
והמופע המרכזי - עילי בוטנר וילדי החוץ (אדר גולד ואוהד שרגאי)
טוב, כנראה שלבד לא הייתי הולכת, ובטח הייתי מתקשה למצוא לי שותפה או שותף בגילי לבילוי ב"עיר הנוער" של חדרה, אז אימצתי בת של חברה בתחילת שנות הנערות שלה שמאוד מאוד שמחה והלכנו לשמוח לנו ביחד.למרות המצב הביטחוני, ובצל החששות הכבדים אפילו שאצלנו יחסית רגוע למדי, אזרתי אומץ לקחת אחריות גם על ילדה שהיא לא שלי בשביל בילוי שהסתמן שווה ביותר.
בראש ובראשונה שימח אותנו מזג האויר שהיה מאוד אדיב אלינו והוריד את אחוזי הלחות והגביר את הרוח הנעימה וחסך מאיתנו את הרגשת הדביקות המוכרת בערבי יולי אוגוסט.
בנוסף לזה, אמנם לצערם של המארגנים, אבל לשמחת כל האמיצים שהגיעו (ואלה שההורים שלהם הרשו להם) לא היה קהל רב מדי, בהחלט ההפך מעמוס, וכך כרטיס כניסה בשווי 30 ש"ח הקנה לנו מקום VIP מיוחד בקדמת הבמה (וגם לכל מי שרצה).
היה ניכר על פני ילדי החוץ שדי משעשע אותם להופיע מול קהל כל כך דליל (עילי בוטנר שמר על פוקר פייס לאורך כל המופע) ושמחתי מאוד כשהמופע נמשך למעלה משעה.את אוהד שרגאי ואדר גולד חיבבתי מאוד עוד בימי כוכב נולד, כשעדיין היה עניין בחלק מהמתמודדים גם אם לא הצליחו להגיע למקום הראשון. וכמו שכבר כתבו באין ספור כתבות, לא תמיד הזכייה היא הקובעת את המשך הקריירה.
עילי בוטנר, יוצר מוכשר מאוד החתום על הרבה דברים יפים יצר גם כאן שילוב מרתק בין מילים לחנים וקולות מצויינים.
המופע קולח, בועט ונושך, הלהיטים מתנגנים בזה אחר זה, והנחת המלחמה שלנו היתה שגם אם תשמע אזעקה אין סיכוי שנוכל לשמוע אותה.
באופן אישי חסרו לי קצת פלירטוטים עם הקהל בין השירים, שהרי לשם כך התכנסנו, את השירים אפשר לשמוע בדיסק, אבל מי אני... הנוער נראה מאושר עד אין קץ וזה מה שחשוב.
בשעה 23:00 הגיע למקום שוטר ואכף את חוקי העזר העירוניים בכך שהורה על סגירת המופע לאלתר.
חבל שמארגני האירוע - העירייה, לא בדקו קודם לכן מה קבעו בעצמם וסינכרנו את לו"ז ההופעות בצורה שהמופע יסתיים בצורה מכובדת.
ברגע זה, עילי בוטנר השיל את פרצוף הפוקר ושאל בפנים תמימות "מה אתם רוצים? שירה בציבור?"
התשובה היתה ברורה. השלושה התיישבו בקדמת הבמה, ללא מיקרופונים עם גיטרה שקטה ושרו ביחד עם כולם את "שווים".
זה היה רגע מרגש ואנושי, וכולם הלכו הביתה בהרגשה שהם מאוד מאוד שווים.
אז תודה לכם - עילי בוטנר, אדר גולד, אוהד שרגאי על שנתתים לי שעה קלה להרגיש שוב כמו נוער, להנות ממוסיקה טובה ומשובחת, ומבטיחה לנסות להגיע שוב בהזדמנות לחוות בפלא הזה.
זה קאבר מגניב, את המקור חפשו בעצמכם...
