הפרחים לנורית

לפני כשבע שנים, עבדתי במשרד הפקות להצגות ילדים ובמהלך הקיץ כנהוג בדרך כלל יצאה לדרך הפקה חדשה.

עופר שפריר הבמאי והכותב הגיע עם רעיון לקבץ את מיטב שירי הילדים של נורית הירש למחזמר.
תהליך ההפקה הלך וקרם עור וגידים, המחזה נכתב, השחקנים נבחרו, החלו חזרות, תלבושות, תפאורה והנה נולדה לה הצגה חדשה.
בזמנו עוד לא נשאתי את הסטטוס אמא, והצגות ילדים היו בעיני דבר צעקני, טרחני ומשעמם למדי.
הלכנו לראות חלק מהחזרות והגענו ליום ההצגה הגנרלית.
ישבתי באולם כשכבה האור, והתרגשתי מאוד לצפות במשהו שנולד ואני הייתי שותפה לו.

מעבר להתרגשות הזו, היתה התרגשות נוספת, ההצגה הצליחה להסיר ממני את מעטה הציניות ולגעת עמוק בלב, אם זו העלילה (ילדה שמחפשת מתנה ליום ההולדת של אמה ובסוף כותבת ומלחינה לה שיר בעצמה), אם אלה השירים הנוסטלגים שהחזירו אותי לילדות שלי עצמי (ברבאבא, דלת הקסמים, הבית של פיסטוק), ואם זה רק הכייף בשעה ורבע המוסיקליות והצבעוניות האלה.
לפני כשנתיים לקחתי את ביתי לצפות בהצגה בפעם הראשונה, והפעם בסטטוס השונה שלי התרגשתי הרבה יותר - גם מהעלילה וגם מכך שביתי יודעת לשיר את כל השירים האלה.
לכבוד חול המועד, הלכנו לצפות שוב בהצגה.
הםע באמפי וואהל בפארק הירקון, הישיבה היתה בחוץ בשעות הבוקר, ולמרות שהיה קצת חם והשמש קצת קופחת, עדיין היה נעים למדי לשבת ואפילו די מרענן לצפות בהצגה באויר הפתוח.
לקחנו איתנו כמה חברות קטנות יותר וגדולות יותר, וכמובן שההנאה היתה גדולה, אני עדיין זוכרת כמעט את כל מילות השירים ואפילו בת השנתיים וקצת שלא חיה בארץ נשבתה בקסמי ההצגה.
אז מעבר לכך שאני גאה שפרוייקט שהיו לי הכבוד והזכות לקחת בו חלק עדיין קיים ומציג ברחבי הארץ, ומעבר לכך שכל תלבושת, אביזר וקטע שיר עוררו בי זכרונות נוסטלגים נעימים ומשעשעים, בראייה אובייקטיבית כצופה בלבד -ממליצה לכל ההורים לקחת את ילדיהם ולבוא לצפות בהצגה.
נורית הירש - הלחנת לנו שירים מקסימים שגידלו דורות של ילדים. תודה לך!

קצת קרדיטים: כתב וביים: עופר שפריר, כל הלחנים: נורית הירש, הפקה: תיקי ואודליה מילשטיין,
שחקנים: מתן קליגר, הדר שחף (מהקאסט המקורי) נועה גורן ואייל פרידמן. תפאורה: בתיה סגל ומיכאל פיק, תלבושות: אלה קלוסניק.

לוח הצגות: http://www.berlinerpro.co.il/

הפיצי הזו גדולה למדי

בפרץ אמהות של אמא עובדת מהבית שסיימה השכם בבוקר את כל העבודה הדחופה, החלטתי לתלוש את הקטנה ממסך הטלויזיה לטובת צעידה באויר הפתוח לעבר הקניון הקרוב וצפיה במופע.
בדיקה מהירה באתר הקניון הראתה מופע לא מוכר שעל פניו נראה חביב.
מיד אפסנתי את כל האנטי קניונים שהתפתח לאחרונה בעקבות כמה תאונות קשות שהתרחשו על הבמות הקטנות האלה שהובילו לחרם די מלא מצידי (וכנראה גם מצד רבים אחרים כי משום מה בקניון הקרוב לביתנו הופסקה הפעילות השבועית השוטפת), וצעדנו בשמחה לכיוון היעד.
ההפתעה לא אחרה להגיע.
על הבמה עלתה בחורונת (רחלי שטרומינגר) שהציגה עצמה כ"פיצי", וקולה הצפצפני במידה שלא קרע את עור התוף ולא ניגן על העצבים הצליח אפילו להעלות חיוך.
פיצי שופעת הומור, קצת סטנד אפ להורים ("למה את מצלמת מהצד.. תני את הטלפון ניתן אותו לאמא הזו, יש לה זווית הרבה יותר טובה"..."אמא'לה, איחרתם? חבל, הפסדתם את ההתחלה וקטע קורע, טוב, בואו נתחיל בשבילם מההתחלה") והמון שירים, קסמים ומשחקים שלובים בסיפור החיפוש אחר הפרח הקסום שיגרום לפיצי להיות גבוהה.
יש נטיה לא ברורה להרבה אמנים המופיעים בקניונים להביא בפני הילדים מופע רעשני, צעקני, חסר חוט שדרה ולרוב גם משעמם, וחבל כי ילדים הם קהל אינטלגנטי ומהר מאוד מגלים שעבדו עליהם ולא אוהבים את זה, ובל נשכח את ההורים, שנאלצים בעל כורחם לשבת במתחם ולעיתים סובלים (כמוני) עד כדי כך שלא יביאו את הילדים איתם שוב.
תחום העיסוק שלי מביא אותי להצגות רבות ותמיד העדפתי להגיע לאולם תיאטרון מסודר, לראות הצגה עם עלילה, תפאורה, תלבושות וכל השאר שמכבדים את השחקנים ואת הקהל.
הפעם, לשמחתי הרבה, נהנתי מכל רגע, וגם הילדים, וממליצה בחום - לכו לראות את פיצי!

ולא... לא מקבלת שום אחוזים מזה, לא הכרתי את פיצי עד היום, ובכל זאת מזמינה אתכם להציץ באתר שלה, הוא ממש נחמד. האתר של פיצי