אני זוכרת את הפעם הראשונה שיצא לי לראות את הסדרה "
הפיג'מות".
זה היה לפני אי אלו שנים, הם בטח היו בעונה הראשונה, אולי השניה שלהם.
הגעתי לבקר חברה בדיוק בזמן שהיא צפתה עם בנותיה בפרק מהסדרה, ישבתי איתן עד סיום הפרק, ובהחלט נהנתי מכל רגע.
במהלך השנים מאז, לא יצא לי לצפות בערוץ הילדים, ורק בשנה האחרונה הבת שלי הגיעה לגיל שאפשר להתחיל (בעיקר להחליף ערוצים ולבחור לבד את התוכניות המועדפות).
מכיון שאני מפקחת על התכנים ואוסרת על צפיה בחלק מהתכניות שלדעתי לא מתאימות לגיל הזה, צפיתי באי אלו חלקי פרקים כדי להבין במה מדובר.
בהתחלה קצת הסתייגתי, מדי פעם ביקשתי ממנה להעביר לערוץ אחר כי השפה לא היתה מספיק "נקיה" לטעמי, וכך גם חלק מהבדיחות לא ממש התאימו לגיל. אבל במהלך הזמן המרתונים האינסופיים עזרו לנו לצפות בחלק גדול מהפרקים מכל העונות (אם לא בכולם), והסדרה התחבבה מאוד על שתינו.
למרות שהסדרה בנויה סביב סיפור מסגרת, הוא הופך לזניח ביותר, ופרקים רבים עומדים בפני עצמם, חייבת לציין שחלק מהפרקים גרמו לי להזכר בנוסטלגיה ב"זהו זה".
ההומור עצמי, שחור משהו לפעמים, גרוטסקי, סלפסטיקי ועוד מכל טוב.
מוזר שלילדים זה לא נראה מוזר שהוסר הקיר הרביעי (הדמויות יודעות שהן דמויות בטלויזיה ומתייחסות לזה בתוך הסדרה), מה שהופך את הסדרה בעיניי להרבה יותר מוצלחת.
וכמובן - מי לא מת על קטעי הפספוסים בסוף? ובסדרה קומית זה תמיד הרבה יותר מצחיק :-)
לא פלא שהעונה מחזיקה כבר 9 עונות, ואני אישית אשמח לעוד ועוד...
אז אחרי שהכרנו לעומק את כוכבי הסדרה:
אילן רוזנפלד - ה"מבוגר האחראי" עם המבט הנוגה
עודד פז - שובה לב באינפנטיליות שלו
וקובי פרג' - בעל אלף הפרצופים, בדרן וחקיין בחסד
שמנו פעמנו לצפות במופע הבימתי של השלישיה המצחיקה הזו באמפי וואהל בפארק הירקון.
אין ספק שהכימיה בין השלושה, חוש ההומור המצויין וגם הצד המוסיקלי הופכים את המופע לחוויה מדהימה משמחת ומרגשת כאחד.
 |
| הם לא כל כך יפים אני יודע... |
 |
| מעריצה מספר 1 |
המופע זרם וקלח לו, הילדים מחאו כפיים בהתלהבות אפילו בשירים שהם לא מכירים, השירים של כוורת התלבשו על השלושה כמו כפפה על היד, את יו יה הילדים הצליחו כבר לשיר מהפזמון השני.
קובי פרג' הפציע עם הדמויות האהובות לצהלות השמחה של הקהל.
וכשעודד פז ירד לקהל, הילדים כמעט חנקו אותו מרוב אהבה.
 |
| נאג'י מהאגודה לתרבות הדיור |
 |
| מני פירה בא ללקק אותה |
 |
| ואז הגיע ליבי (לי בירן) ונתן קטע תופים מדליק בהחלט |
ליבי הוסיף למופע קצת מוסיקה יותר איכותית, חבל שלא המשיך בעוד שיר או שניים, אף אחד לא היה מתנגד לשמוע את הבחור יפה התואר והמוכשר הזה שבדיבור הוא ביישן ובשירה הוא רוקר אמיתי.
 |
| והצטרף לשיר משותף |
 |
| ואז גם שר לבד, שיר אחד זה לא מספיק |
ובסוף המופע נחיל הילדים זרם למרגלות הבמה, כולם עם הסמארטפונים שלהם מצלמים ללא הבחנה, ורק רוצים שמישהו מהפיג'מות יגע בהם.
בסיומו של המופע, לא נשארו הכוכבים להצטלם עם הילדים, לאכזבת רבים מהם, כי היום כל אחד שרוצה להיות כוכב ילדים (במיוחד של ילדים קצת יותר גדולים) צריך שתהיה לו תמונה בסמארטפון הפרטי של הילד שיעלה אותה לאינסטוש ולפייסוש, כי אם אתה לא שם אתה לא קיים.
ואם מישהו ממשרד ההפקה גם קורא את הפוסט הזה, קבלו הצעה - מופע שירי כוורת (עכשיו כשהלהקה התפרקה סופית) משולב עם קטעים של הפיג'מות בזפאה/ברל'ה, שבת בבוקר.
המגפיים של ברוך, פה קבור הכלב, גוליית ועוד אבנים יקרות שיצרה הלהקה הזו ישבו מעולה בפי החבר'ה המוכשרים האלה ויצרו שילוב מענג להורים ולילדים.
תחשבו על זה.
וגם מילה אחת טובה על אמפי וואהל בפארק הירקון.
הרבה אנשים עדיין לא מכירים את המקום הזה וחבל, האמפי היפיפה הזה שוכן במעמקי הפארק, והוא עבר שיפוץ בשנה האחרונה כך שהישיבה והצפיה הרבה יותר נוחה.
גם הצגות ילדים וגם מופעי מוזיקה רבים מתקיימים בו, ואפילו התיאטרון הקאמרי אימץ אותו לחודשי הקיץ
אפילו בימים החמים של אוגוסט, בשעות אחר הצהריים והערב נעים לשבת במקום, שלא לדבר על הסתיו והאביב.
חונים בחניון הענק שמול גני התערוכה, נכנסים עד החלק הכי מערבי שלו והולכים על השביל לתוך הפארק.
אין ספק שחווית הצפיה משתנה בהתאם למקום ההצגה - שווה לנסות.
מי שעוד יכול להספיק בחול המועד יתקיימו עוד הצגות באמפי, תציצו בלשונית הצגות ילדים בסוכות.
"כל הימים, כל הימים
הסיבה השניה היתה כמובן לאה גולדברג. איכות לא מפחידה אותי, להפך. ובהשוואה להצגות שבהן צפינו בשנים האחרונות, הצגה זו אכן נכנסת לקטגוריה האיכותית.
כל התכנים חינוכיים כיאה להפקה של התיאטרון הארצי לילדים ונוער - וזה תמיד מבורך.
הילדות הגדולות (6.5 ו - 5) נהנו מאוד.
