כבר אי אלו שנים שאני בתחום הבידור והצגות הילדים, וגם אי אלו שנים בתפקיד אמא.
שאלת השאלות (ונשאלתי פעמים רבות משני צידי המתרס):
איך יודעים שהילד כבר מספיק גדול לצפות בהצגה?
אז כדי להפוך את הקטנטנים לצרכני תרבות נלהבים הנה כמה טיפים אישיים שלי שיעזרו לכם להחליט אם הגיע הזמן:
1. כמובן - גיל הילד.
בהצגות הילדים יש בדרך כלל המלצה על גילאי הילדים המתאימים
לצפיה, כדאי ורצוי להתעניין.
2. חושך.
ילדים קטנים די מפחדים מהחושך. צריך להסביר לילד שבהצגה צופים
בחושך. אם הילד שלכם ממש מפחד מחושך, חכו עוד קצת... לא
יקרה כלום.
3. סבלנות.
אורך הצגת ילדים ממוצעת הוא שעה ורבע כולל הפסקה. זה זמן ארוך מאוד בשביל ילד קטן לשבת
ולהתרכז באירועים המתרחשים על הבמה.
אם הסבלנות שלו כבר עומדת בצפיה בקלטת שלמה (או קרוב לכך), סיכוי גדול שתהיה לו סבלנות גם
לצפות בהצגה מלאה.
4. משהו מוכר.
בניגוד לנו - המבוגרים, שאוהבים דברים חדשים לא צפויים ומרתקים, הילדים נוטים לאהוב יותר את
הידוע, המוכר והחוזר על עצמו (כמה פעמים הילד מבקש לשמוע את אותו שיר שוב ושוב או שתקריאו לו
את אותו ספר שוב ושוב?)
לפחות בפעמים הראשונות - בחרו הצגה עם סיפור מוכר, עם שירים מוכרים, עם דמויות מוכרות שהילד
יוכל להתחבר בקלות.
מצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים מנסה לשכנע אמא מתלהבת שלא לקנות כרטיסים להצגה לילד שלה שרק חגג שנה כי באמת חבל על הכסף שלה למרות שהילד ממש מפותח לגילו, והצעתי לנסות משהו חינמי לפחות בפעם הראשונה (יש בשפע בקניונים, שעות סיפור בחנויות ספרים ובספריה ועוד).
תמיד קחו בחשבון, שהנסיון הראשון עלול להסתיים מהר מכפי שציפיתם, וזה בסדר.
צפיה בהצגה צריכה להיות חוויה מהנה, ונכון שזה מבאס לצאת מההצגה ברגע שכיבו את האורות, או ברגע שעולה על הבמה דמות שמפחידה את הילד, או כל סיבה אחרת, אבל אל תכריחו.
הילד מבקש לצאת, צאו איתו החוצה. יש ילדים שאחרי מספר דקות מבקשים להכנס שוב, ויש כאלה שצריכים עוד להבשיל, אל תיצרו טראומה שתגרור אחריה אנטי לאורך שנים.
עוד טיפ קטן: המפיק/תיאטרון לא יחזירו לכם את כספכם גם אם יצאתם מההצגה ברגע שהתחילה. אבל שווה לנסות ולדבר עם הנציג שיושב בקופה. יש מפיקים ו/או תיאטרונים שיוכלו לתת לכם כרטיסים חלופיים על בסיס מקום פנוי להצגה אחרת, ואולי כשיעבור קצת זמן תוכלו לנסות שוב את החוויה.
והעיקר - תהנו!
שאלת השאלות (ונשאלתי פעמים רבות משני צידי המתרס):
איך יודעים שהילד כבר מספיק גדול לצפות בהצגה?אז כדי להפוך את הקטנטנים לצרכני תרבות נלהבים הנה כמה טיפים אישיים שלי שיעזרו לכם להחליט אם הגיע הזמן:
1. כמובן - גיל הילד.
בהצגות הילדים יש בדרך כלל המלצה על גילאי הילדים המתאימים
לצפיה, כדאי ורצוי להתעניין.
2. חושך.
ילדים קטנים די מפחדים מהחושך. צריך להסביר לילד שבהצגה צופים
בחושך. אם הילד שלכם ממש מפחד מחושך, חכו עוד קצת... לא
יקרה כלום.
3. סבלנות.
אורך הצגת ילדים ממוצעת הוא שעה ורבע כולל הפסקה. זה זמן ארוך מאוד בשביל ילד קטן לשבת
ולהתרכז באירועים המתרחשים על הבמה.
אם הסבלנות שלו כבר עומדת בצפיה בקלטת שלמה (או קרוב לכך), סיכוי גדול שתהיה לו סבלנות גם
לצפות בהצגה מלאה.
4. משהו מוכר.
בניגוד לנו - המבוגרים, שאוהבים דברים חדשים לא צפויים ומרתקים, הילדים נוטים לאהוב יותר את
הידוע, המוכר והחוזר על עצמו (כמה פעמים הילד מבקש לשמוע את אותו שיר שוב ושוב או שתקריאו לו
את אותו ספר שוב ושוב?)
לפחות בפעמים הראשונות - בחרו הצגה עם סיפור מוכר, עם שירים מוכרים, עם דמויות מוכרות שהילד
יוכל להתחבר בקלות.
מצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים מנסה לשכנע אמא מתלהבת שלא לקנות כרטיסים להצגה לילד שלה שרק חגג שנה כי באמת חבל על הכסף שלה למרות שהילד ממש מפותח לגילו, והצעתי לנסות משהו חינמי לפחות בפעם הראשונה (יש בשפע בקניונים, שעות סיפור בחנויות ספרים ובספריה ועוד).
תמיד קחו בחשבון, שהנסיון הראשון עלול להסתיים מהר מכפי שציפיתם, וזה בסדר.
צפיה בהצגה צריכה להיות חוויה מהנה, ונכון שזה מבאס לצאת מההצגה ברגע שכיבו את האורות, או ברגע שעולה על הבמה דמות שמפחידה את הילד, או כל סיבה אחרת, אבל אל תכריחו.
הילד מבקש לצאת, צאו איתו החוצה. יש ילדים שאחרי מספר דקות מבקשים להכנס שוב, ויש כאלה שצריכים עוד להבשיל, אל תיצרו טראומה שתגרור אחריה אנטי לאורך שנים.
עוד טיפ קטן: המפיק/תיאטרון לא יחזירו לכם את כספכם גם אם יצאתם מההצגה ברגע שהתחילה. אבל שווה לנסות ולדבר עם הנציג שיושב בקופה. יש מפיקים ו/או תיאטרונים שיוכלו לתת לכם כרטיסים חלופיים על בסיס מקום פנוי להצגה אחרת, ואולי כשיעבור קצת זמן תוכלו לנסות שוב את החוויה.
והעיקר - תהנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה